80 מירי פרייליך רינג וקבוצת השוטרים לקבוצה זו עוררו את מורת רוחם של חברי הפ-פ-או, שכן ויטקה ואבא קובנר ראו ברינג אחד מקציני המשטרה 2 הגרועים ביותר מבחינה מוסרית . קבוצת המאבק של יחיאל שללה את רעיון ההתקוממות בגטו כדרך של מאבק בגרמנים . ראשי הארגון לא האמינו בהצלחתה של התקוממות מזוינת, כיוון שגטו וילנה השתרע על שטח קטן של שלושה או ארבעה קילומטרים רבועים, והיו בו סמטאות צרות . פרידמן האמין כי מן הראוי לזנוח את רעיון המרד, לצייד אנשים בנשק, להכינם לקראת יציאה אל היערות מזרחה מווילנה וליצור 3 קשר עם קבוצות הפרטיזנים שהחלו להתארגן ביערות . הבדלי הדעות בין קבוצת המאבק לבין הפ-פ-או לא התמקדו רק בבחירה שבין מאבק בגטו או הליכה אל היער . חברי קבוצת המאבק היו בדעה שחברי הפ-פ-או בודדו את עצמם מצעירי הגטו . לטענתם, הפ-פ-או טיפח בין חבריו את התחושה שהם שייכים למעין קבוצת עילית, ותפיסה זאת הביאה לניכור בין המחתרת ובין בני נוער רבים בגטו שלא היו חברי תנועות נוער, ורצו להצטרף לארגון מחתרתי כלשהו על מנת להציל את עצמם ולהילחם בגרמנים . אם כך, "קבוצת המאבק של יחיאל" לא פעלה על פי כללי החשאיות של הפ-פ-או ....
אל הספר