] 183 [ ה א ו ר ש ל ה ע ו ל ם כריס מלקיאביץ, ב- 1986 , טוען כי צלמי קולנוע בימינו "מרגישים אי-נוחות רבה יותר ויותר בנוגע לאור ראשי שבא מגבוה מלמעלה ויוצר את מה שנחשב 'לוּק של סרט' שלא כמו המציאות של אור שבא מן החלון או למקורות האור המעשיים בחוץ" ( 100 . Malkiewicz, 1986, p ) . בשום אופן אין זה ברור שאכן אלה הם פני הדברים . אם כי סרטי מיינסטרים רבים בימינו משתמשים שימוש בולט יותר במקורות אור נראים לעין ונמוכים יותר, אין הם מוותרים על אור מגבוה . רשימת שינדלר ( , Schindler’s List 1993 ) לדוגמה שקיבל את פרס האקדמיה לצילום ( ליאנוש קמינסקי ) , עשוי להיראות לא הוליוודי בשימושו בשחור-לבן ובאור ישיר חזק, ובכל זאת לכל אורכו משתמשים בתאורה עילית כדי ליצור שוליים לראש או להקנות זוהר כלשהו לרקות . דוגמה בולטת לכך היא סיקוונס במגורי הנשים במחנה ריכוז בלילה, שבו אישה אחת מספרת לאחרות מה שמעה על תאי הגזים . היא והנשים האחרות נמצאות בחדר קודר בלילה, ואף על פי כן מוארות כולן ממקורות לא בולטים, עיליים, אשר מוסיפים נופך של אצילות . אי-הנוחות בנוגע לאור מגבוה שמלקיאביץ' מבחין בו בקרב צלמי קולנוע בימינו א...
אל הספר