184 | הוראה מאלתרת - זו לא מילה גסה מטעימה שכאשר מדובר במוסד התאטרון, לא מדובר רק באישיות האדם ובתפקידו כשחקן אלא יש גורם שלישי, הדמות הדרמטית שהשחקן מגלם . שינמן, היוצאת מנקודת מוצא של חינוך אסתטי בכלל וחינוך תאטרוני בפרט, מוסיפה ל'אישיות האדם' ( person ) ול'תפקיד' ( role ) את ה'דמות' ( character ) . היא מציעה גישה טריאדית, בעקבות דויד ג'ורג' ( 1986 George, ) , העוסק בהתנהגות במסגרת תאטרונית המורכבת מהאישיות הפרטית של השחקן, תפקידו המקצועי ( שחקן תאטרון ) והדמות המסוימת שהוא מגלם בהצגה ( המלט ) . בין השלושה יש חפיפה מסוימת : השחקן משתמש בחומרים מחייו ומניסיונו המקצועי כדי לעצב את הדמות . אך אין זהות מלאה בין השלושה : האדם אינו רק שחקן, והוא בוודאי אינו הדמות הדרמטית שהוא רק מגלם . מקרה של זהות או הזדהות מלאה הוא פתולוגי באופיו . לחלופין, מרחק יתר בין שלושת המרכיבים בעיצוב הדמות עלול להביא לתוצאה מקצועית ירודה . שינמן מציעה ליישם את הגישה הטריאדית גם בהכשרת מורים . הבניית דמות המורה ייחודית לכל אחד מפרחי ההוראה, והיא צומחת ונבנית מתוך אישיותו והבנת תפקיד ההוראה ובזיקה לידע העיוני והמעש...
אל הספר