136 | הוראה מאלתרת - זו לא מילה גסה ובלשון חכמינו "סוף מעשה במחשבה תחילה" . אין זה פלא אפוא שאימפרוביזציה כפעולה ספונטנית נתפסת במקרה הטוב כבררת מחדל וכפתרון זמני עד אשר יטופל המצב באופן קבוע ומתוכנן בקפידה, ובמקרה הגרוע היא מילה נרדפת ל"שליפה מהמותן" חסרת אחריות, המעידה על רשלנות ועל חוסר תשומת לב . הנחת היסוד בספר דוחה גישה זו ותופסת את האימפרוביזציה כפי שדיואי תופס את מושג החוויה ( 72 - 71 : 1980 / 1934 Dewey, ) : תנועה מתמדת בין הקוטב ה"רוטיני" או המתכונן בקפידה לבין הקוטב ה"כאוטי", המפוזר . היתקעות בכל אחד מהקטבים "הורגת" את החוויה, ורק תנועה בקצב משתנה ומתמשך ביניהם מאפשרת אימפרוביזציה מתפתחת, יצירתית וחיה . סטפן נחמנוביץ, מוזיקאי שכתב על אימפרוביזציה, טוען, בדומה לדיואי, שאימפרוביזציה אינה מוכפפת לכוחות ההרגל, הפחד והקונפורמיות, אך גם לא לפעולה רנדומלית ואימפולסיבית ללא זיקה להקשר כלשהו . לאלתֵר, על פי נחמנוביץ, פירושו לקבל את המצב הנתון ולפעול בהתאם לצרכים המשתנים שעולים בו ( 2 : 1992 Nachmanovitch, ) . כפי שהראיתי בפרק השני, סטודנטיות להוראת תאטרון - מחול הסבירו שרק כאשר תכננו...
אל הספר