פרק 1 ״והייתה התורה שבפה מתוקה כמו טעם של דבש״ : ידע והוראה | 29 טעם של דבש " . שיאו של הטקס הוא בשזירה מעודנת בין החושניות המתוקה של הדבש לבין אותיות האלף - בית . המסמן הגרפי המתוק והילד, המסומן הרוחני והמופשט, מעוצבים לכדי חוויית למידה כולית של העיוני והמעשי, של המחשבה עם הפעולה, בין חושים לתודעה . טקס זה מכוון לחוויית למידה בסימן של סיפוק ועונג, טקס שמבקש לצמצם את הרווח שבין המשל ( אותיות הדבש ) לנמשל ( התורה ) לידי חוויה כולית אחת . כך, פוריות הלימוד של תורת העבר והנעה להמשך למידה בעתיד, לצד ההנאה והסיפוק בהווה, מסומנות בטקס החניכה כתנאים חשובים והכרחיים בהוראה ובלמידה . ההנאה של הילד נובעת מהאופן הסמלי ומהצורה האסתטית שבאמצעותם מעוצב טקס החניכה, ויש בכך להצביע על החשיבות של הממד האסתטי בהתנסות ( ידיעה מעשית ) . בחלק זה אדון בהיבטים האסתטיים - צורניים של מעשה ההוראה והלמידה, שבכוחם לעצב את ההנאה ואת הסיפוק למלמד וללומד . בעקבות תפיסת ג'ון דיואי, אעסוק במונחים 'התנסות' ו'חוויה' ובממד האסתטי הטבוע בהם והשפעתו על תהליך האינטראקציה בין מורה לתלמיד . לאחר מכן ארחיב את תפיסת אליוט אייזנר...
אל הספר