9 . על התרגום 53 של המתרגם את המקור המצרי ורחוקה מלהיות ללא משוא פנים . התלבטתי גם בבחירת לשון התרגום . יצירות החכמה המצרית כתובות בלשון ספרותית גבוהה, כמתבקש מטקסטים שרובם נכללו בקורפוס הלימודי של הסופרים . אין תימה אפוא שבאנתולוגיה האחת והיחידה של ספרות מצרים, שפורסמה עד כה בעברית ( י"מ גרינץ, סיפורים, מזמורים ומשלים מספרות מצרים העתיקה, ירושלים תשל"ה ) , בחר המחבר להשתמש בלשון המקרא הארכאית כדי לתרגם שתים מהוראות החכמה ( הוראת אני והוראת אֿמנמאֿפת ) שהביא במכלולו . אמנם תרגומו הייחודי הוא מלאכת מחשבת, אך מטבע הדברים, הואיל ומדובר בשתי שפות השייכות למשפחות לשוניות שונות ומשקפות עולמות תרבותיים ואמוניים שונים, מתעורר לא אחת קושי במציאת מקבילה מדויקת, וזאת לא רק בלשון המקרא אלא גם בלשון העברית החדשה, שאוצר המילים שלה גדול יותר . לכן תרגומו של גרינץ אינו צמוד תמיד למקור, אלא מבטא את רוחו, והשימוש בלשון המקרא יוצר לעיתים רושם מלאכותי וכפוי . ניסיתי אפוא להלך בשביל הזהב — תרגום מילולי של הכתובים המצריים בשילוב עם לשון גבוהה, שחלקה אף מעוגן בלשון המקרא . עם זאת, ככלל בל-יעבור, הקפדתי שהתרג...
אל הספר