5. התפתחותה של ספרות החכמה המצרית

22 מבוא לאחר תקופת הביניים הראשונה ( 2145 – 2025 / 2020 לפסה"נ ) — שהתאפיינה בהרס השלטון המרכזי והשתררות אנרכיה במדינה — ועם התייצבות השלטון בתקופה הממלכה התיכונה ( 2019 – 1794 / 1793 לפסה"נ ) התעורר הצורך לחזק את מוסד המלוכה המעורער . אין תימה אפוא שבארבע היצירות שחוברו בתקופה זו המלך עומד במרכז . בשתיים מהן — למריכארע ואֿמנמחאת — המלך ( או מחבר שכתב בשמו ) הוא הדובר . המלך נשען על ניסיונו ומפיק לקחים מאירועים היסטוריים מסוימים שהתרחשו בימיו כדי לייעץ לבנו-יורשו הן בענייני חוץ והן בענייני פנים . מובאים כאן נושאים שלא הועלו ביצירות הקדומות . בשתי היצירות פרעה מוצג בצורה יוצאת דופן במסורת המצרית — לא כבן אל כל-יכול אלא כשליט בשר ודם, בן תמותה פגיע, המתוודה על שגיאותיו ועל אסונות שאירעו בימיו . דמות שונה לחלוטין של מלך מצטיירת בהוראות לנאמנות — הוראת נאמנות והוראת איש לבנו — השייכות גם הן לתקופה זו . כאן מופיעה הדמות המסורתית של מלך אידיאלי, ומודגשת קרבתו לאלים . מה שהיה מובן מאליו בתקופת הממלכה הקדומה, לפני המשבר של תקופת הביניים, מוטל עתה בספק, ולפיכך במרכז שתי ההוראות עומדת הדרישה לנא...  אל הספר
מוסד ביאליק