ג. היחס לאל

14 מבוא 45 כך על בן סורר ומורה נאמר : "המתנגד לך, הם ( האֵלים ) של הממלכה החדשה . שונאים אותו, אסון נגזר עליו בעודנו בבטן" ( פתחחתפ 216 – 217 ) , ואילו הבן הטוב, "המושלם", הוא "מתנת האל" ( שם 633 ) . משתמע מכאן שגורל האדם נחרץ בידי האלים טרם היוולדו . גם לאורך חייו תלוי האדם תלות מוחלטת באל, הקובע את מצבו המשפחתי — אם בודד יהיה או בעל משפחה ( שם 173 ) — את קידומו המקצועי ( 229 ) ואת מצבו הכלכלי : "אכילת לחם היא על פי עצת ( החלטת ) האל" 46 אפילו לבו של האדם, כלומר שכלו, הוא מתת האל ( 247 ) . גם בהוראה ( שם 142 ) ; למריכארע, המופנית ליורש כס המלוכה, הדגש הוא בתלות המוחלטת של המלך באל . יציבות השלטון מבוססת לא רק על נתינים נאמנים, אלא גם ובעיקר על האל, שהיחס בינו לבין המלך מושתת על העיקרון של "תן וקח" ( do ut des ) ; ובלשון הכתוב : "עבוד לאל כדי שיעשה לך בדומה . . . האל מכיר את העושה למענו" ( 129 - 130 ; השוו : 67 ) . האל מופיע גם כאן בתפקידו המסורתי כמעניש : האל יעניש את המסית למרד ( 49 - 50 ) יתקוף את המורד נגד המקדש ( 111 ) , ואף המלך לא נמלט מגזר דינו, הן בעולם הזה ( 70 - 71 ) והן בעו...  אל הספר
מוסד ביאליק