הזהות היהוד ית המשתקפת במסור ת העברית של חכמי מרוקו׀ 299 אסטרטגיה המסדירה את האיזון ומאפשרת להגיע לשיווי משקל — לא תמיד יציב — בין התנכרות מלאה לתרבות האחרת ובין הזדהות שלמה עימה . בדקתי כיצד התמודדו חכמי מרוקו עם הדו-ערכיות במקרה של יסוד ערבי המועמד להיכנס לעברית, אילו יסודות הם דחו במודע ממסורת העברית מתוך רצון לשמר את המבטא הקדום והמקורי, ואילו יסודות הם הכילו במודע או שלא במודע . מהבדיקה עולה שרוב הרכיבים הערביים שחדרו למסורת הלשון העברית שייכים לערבית הכללית המאפיינת את הקוינה ( Koine ) המרוקאית ולאו דווקא לסוציולקט הפרטיקולרי המקומי . נדמה שהיסוד הערבי האזורי או המחוזי נתפס בתודעת המסרן כיסוד טיפוסי של הדיאלקט המקומי, ולכן 29 הנה העובדות : חסמו חכמי מרוקו את כניסתו . בעברית של מרוקו הלא-ספרדית בי"ת רפה נהגית כבי"ת דגושה [ b ] , למשל lihabí להבִיא ( אסתר א, יא ) . כידוע תופעה זו אינה ייחודית לקהילות שנחקרו, אלא מאפיינת את הקולקטיב הלשוני המרוקאי . בשל היעדר צליל [ β ] בערבית הקלסית הוא התבטל ברוב ערי מרוקו הדוברות ערבית או נותר 30 יסוד ערבי זה נכנס לעברית אף על פי שאין ספק שקיימת ...
אל הספר