ב. הזהות המכילה: מודרניות ומערביות

הזהות היהוד ית המשתקפת במסור ת העברית של חכמי מרוקו׀ 295 18 והשפעת החינוך של כי"ח בערים כמו בריסאני, בדרום מחוז תאפילאלת, 19 משום כך ריש, קצר א-סוק, גוראמה, ריסאני ועוד ניכרת רק לאחר 1951 . לא נמצא יסוד מודרני או מערבי בפי העדים הפילאלים . דומה שהחכמים לא נדרשו להתמודד עם המתח שנוצר בערים אחרות בין התרבות המסורתית ובין התרבות המודרנית והמערבית, מתח תרבותי שניכר גם בלשון העברית . אולם היה עליהם להתמודד עם התרבות הערבית שבתוכה הם חיו, ובעיקר עם הדו-ערכיות, המושתתת מצד אחד על דחייה מודעת של יסוד ערבי כדי להגן על הזהות המקורית ומצד אחר על הכלה מודעת או בלתי מודעת של הרכיב הזר . בניגוד לתאפילאלת בקהילות מראכּש ומכּנאס ניכרת זהות מכילה מודרניות ומערביות בהגייה של כמה עיצורים ותנועות . למשל המימוש העיקרי של העיצורים שׁי"ן ושׂי"ן הוא [ s ] , כלומר השוני בין הגיית העיצור שׁי"ן להגיית השׂי"ן במסורת הטברנית הלך ונעלם בעברית המרוקאית ונמצא בה מבטא אחיד לשני העיצורים . מימוש זה הוא עיקר בעברית המראכּשית והמכּנאסית, אך נחשף בה ביצוע משני המבחין בין שׁי"ן [ š ] לשׂי"ן [ wayúšaʿ : ] s וישׁע ( שמות יד,...  אל הספר