292׀מס ורת העברית במרוקו ה, ז ) ; ושווא נע או נח כשההטעמה מלרע : hariuyút הָֽרְאיות ( אסתר ב, ט ) ; harsaʿím הָֽרשָׁעִים ( תהלים א, ד ) . כך גם בנוגע להגיית השווא ברי"ש בבניינים הכבדים — נח מלעיל : hamsártim הַמשָׁרתִים ( אסתר א, י ) , ונע או נח מלרע : mibarixín מברְכין ( ברכות ו, ג ; ז, ה [ umqardín , ) ] 2 x וּמקָרדִין ( עדויות ג, יב ) . שתי המגמות מקורן כנראה במסורת שנהגה בפי בעלי המסורה בטבריה, לנוכח הכלל המובא בספרו של אהרן דותן 'ספר דקדוקי הטעמים לר' אהרן 12 בן משה בן אשר' . בכך לא מסתכמת נוכחותה של המסורת הטברנית בעברית המרוקאית . נמצאו קטגוריות נוספות המשקפות חותם טברני מובהק כגון הנעת השווא בצורות מן השורשים בר"ך ואכ"ל ואולי אף איכות השווא כתנועת [ a ] המשמשת בצורות אלה כמו : ţibaraxánni תבָֽרֲכ֥ ני ( בראשית כז : יט, לא ) , ţuxalínna תאֽכֲלֶנה ( בראשית ג, יז ) , ומימוש הפתח הגנוב להקלת ההגייה כשהעיצורים ה"א, חי"ת ועי"ן באים בסוף תיבה ואין לפניהם תנועת [ a ] . בהתאם למסורת טבריה אם לעיצורים אלה קודמות התנועות חיריק או צירי תבוא חצי התנועה y לפני הפתח הגנוב, ואם קודמות התנועות ח...
אל הספר