יסודות קדומים ומאוחרים במסור ת העברית של חכמי מרוקו׀ 287 מקבילות במסורת המרוקאית : אחת שהקפידה להכפיל את הדגשים האלה, ואחת שלא נהגה להכפילם כלל . דומה ששתי המסורות חוזרות לשתי מסורות קדומות שהילכו בארץ-ישראל בתקופה שהשפה העברית שימשה לשון חיה, האחת משקפת את המסורת המופתית הטברנית שהילכה בפי בעלי המסורה, והאחרת נותנת ביטוי למסורת עממית שאינה טברנית . יש אפוא יסוד להניח שהביצוע המוכפל המצוי במרוקו בשתי הקטגוריות במסורת לשון המקרא הוא יסוד טברני קדום . במקרים מסוימים מצאתי במרוקו הכפלה לא-טברנית, היינו מכפל של העיצור הפותח את המילה השנייה של צירוף אף שבמסורת הטברנית לא סומן בו דגש . תופעה זו קיימת בעיקר בפי הרב בן-הרוש, הנאמן ביותר למסורת אבותיו, למשל : והעלתָ֥ ה ל ̇ וֹ ( שמ"א ב, יט ) , והקימתִ֥ י לִ ̇ י ( שמ"א ב, לה ) . הואיל ונסיבות ההכפלה המתוארת דומות לאלו שבהן מתקיימים הדגשים 'דחיק' ו'אתי מרחיק' ובאותם צירופים אין סימן דגש במסורת הטברנית, אפשר שיש בממצא זה כדי לחזק את ההשערה שהדגשים הללו הוכפלו במסורת המופתית הטברנית שהתגלגלה במרוקו בקריאה במקרא . טענה זו מוסיפה נדבך לחיזוק ההשערה בד...
אל הספר