יסודות קדומים ומאוחרים במסור ת העברית של חכמי מרוקו׀ 281 אלה, ממשיכה את הכלל שנהג במסורת הטברנית ומתועד אצל רבי שלמה אלמולי . במסורת זו המתג מסמן הטעמה משנית, ושווא הבא אחרי תנועה גדולה המוטעמת בטעם משני הוא נח . כך גם השווא הבא אחרי תנועה גדולה המוטעמת בטעם ראשי, למשל : קָטֹ֫ נְתִי ( בראשית לב, י ) ; וְיַגֵּ֫ דְךָ ( דברים לב, ז ) . המגמה הראשונה במרוקו היא אפוא עדות חיה לכלל שנהג בטבריה ולפיו שווא אחרי תנועה גדולה בצורות קוֹטְלִים, קוֹטְלוֹת, קָטְלָה, קָטְלוּ ובצורות אחרות — הוא נח, בין שההברה שלפניו מוטעמת בטעם משני בין שהיא מוטעמת בטעם ראשי . המגמה השנייה חוזרת למסורת אחרת, זו שנהגה אצל מדקדקי ימי הביניים, ובעיקר הקמחיים, ובה המתג מסמן את פתיחת ההברה, ולכן השווא הבא אחריו נע . דברים אלו עולים מספר המכלול של רד"ק : ' [ ז ] [ . . . ] ובראותך תנועה גדולה ובצדה שו״א [ ח ] תרחיב קריאת התנועה ותניע השו"א כמו זָֽכְרוּ, שָׁמְרוּ, יֵרְדוּ, יֵדְעוּ, אוֹמְרִים, שׁוֹמְרִים, סִיסְרָא, פִּינְחָס, שׁוּבְךָ, טוּבְךָ אבל החמש הקטנות תחטף קריאתם והשו"א שבצידיהם נח כמו אַבְרָהָם, שַׁרְבִיט 148 ( אסתר ...
אל הספר