השוו א׀ 235 58 נתגלתה במגמה א במרוקו, והיא כנראה מאפיינת את שנהגה בפי הטברנים המבטא המרוקאי האותנטי . בתקופה מאוחרת יותר, כשגולי ספרד הביאו למרוקו את המסורת שהילכה בבית מדרשם של הקמחיים, נוצרה במרוקו מגמה ב שהניעה את השווא באותן הנסיבות . אף השווא במ"ם או ביו"ד אחרי תווית היידוע ואחרי אותיות השימוש נח במסורת לשון המקרא במרוקו כפי שנהג במסורת הטברנית . בקריאת המשנה שני המימושים קיימים זה לצד זה — מימוש נח טברני, ומימוש נע המעיד על נטייה להקיש מן המבנה הקיים בנוסח הטברני אחרי ה"א הידיעה — הַ + אות דגושה — אל הצורות המשניות . בנוגע לשווא ברי"ש אחרי ה"א הידיעה ואותיות השימוש וכן בבניינים הכבדים, נמצאו במרוקו שתי מגמות המשקפות כלל שנהג אצל בעלי המסורה ולפיו הרי"ש השוואית נחה כשהטעם מלעילי ( בהברת הרי"ש ) ונעה כשהטעם 59 מלרעי ( אחרי הר"יש ) . אולם שלא כבמסורת הטברנית, איכותו וכמותו של השווא הנע במסורת מרוקו הן כתנועות החיריק, הצירי והסגול, ואילו במסורת טבריה הוא ממומש 60 כתנועת [ a ] קצרה ביותר . אי-התאמה למסורת טבריה מצאתי אף בכמה קטגוריות . ברצף אותיות זהות לא מצאתי אישוש לכלל שדותן מביא ב...
אל הספר