השוו א׀ 221 טבריה . לכן בבחינת זיקתה של ההטעמה להנחת השווא ולהנעתו בעברית של בני מרוקו אין ליתן את הדעת לטעמי המקרא אלא למסורת שבפיהם בלבד . להלן תיאור הסוגיה לפי הקטגוריות הטברניות שיש בהן זיקה של ההטעמה למהותו של השווא . מגמ ה א שווא הב א אחרי תנ ו ע ה גד ו לה מ ו טעמ ת בפ י ה ע ד י ם בטעם ראש י א ו בטעם משני בכל הדוגמאות שבידינו השווא נח במגמה א הן בקריאת המקרא הן בקריאת המשנה, למשל : תֹ֫ אכלִי ( שמ"א א, ח ) ; וַיֹ֤ אמרוּ֫ ( אסתר ב, ב ) ; קֵ֫ דמָה ( סוכה ה, ד ) ; בִּינָ֫ תךָ ( אבות ד, יד ) וכן בצורות קוֹטְלִים, קוֹטְלוֹת, קָטְלָה וקָטְלוּ : שָׁ֫ מעוּ ( שמות טו, יד ) ; יֹ֫ דעֵי ( אסתר א, יג [ ב ] ) ; עָ֤ שׂתָ֫ ה ( שם, טו ) ; עָ֤ ברוּ֫ ( תענית 31 א, ו ) ; הַיוֹ֫ רדוֹת ( סוכה ה, ד ) ; אָ֫ מרוּ ( אבות ב, י ) . 32 אף כאשר ההטעמה נסוגה לאחור בנוסח טבריה השווא נח במגמה א . ואין תמה בכך, שהרי לפני השווא באה תנועה גדולה מוטעמת . הנה דוגמאות מספר : hárġu הָ֣ רגוּ ( בראשית מט, ו ) ; ʾázlat אָ֣ זלַת יָד ( דברים לב, לו ) ; ʾázru אָ֥ זרוּ ( שמ"א ב, ד ) . שווא הב א אח ר י תנוע ה גדו לה לא-מוטעמת ב...
אל הספר