2. הגיית הקמץ בשבע התיבות במקרא שבהן הוא נחשב לקמץ גדול

881׀מס ורת העברית במרוקו 'חורב' ) . דומה שהמסרנים ממכּנאס קראו מתוך נוסח שלא היה בו מתג אחרי 68 הקמץ כי בכל מסורת העדות הספרדיות התיבה נהגית בתנועת [ a ] . לעומת זאת המילה הַקָּרְבָן ( יחזקאל מ, מג ) נהגית תמיד בתנועת [ u ] : 70 69 הגייה זו מתועדת גם בתיטואן ובג'רבה, haqqurbán במראכּש ובמכּנאס . אך במזרח — חלב ובגדאד — מקובלת הגייה בתנועת [ a ] . דוגמה זו משקפת 71 קו מבחין בין ההגייה המערבית לבין ההגייה המזרחית . אפשר שההגייה בתנועת [ u ] נובעת מקריאה מתוך נוסח שאין הקמץ בו מתוג או מוטעם, ואפשר שהיא נובעת מהידמות של התנועה לעיצור רי"ש 73 72 והרי יש דוגמאות לתופעה זו בכתבי יד ק ו-פר : קרדום > קורדום . התוכף, אני מבקשת להציע הסבר אחר להגייה זו . בקהילות המערב נתבטל הניגוד 74 עקב כך נהגתה הפונטי בין בי"ת דגושה לבי"ת רפה, ושתיהן ממומשות [ b ] . הצורה קָרְבָן בעיצור [ qarbán — ] b . סביר להניח שבמרוצת הזמן צורה זו הזדהתה עם רעותה הדומה לה קָרְבָּן, וגם היא התממשה בתנועת [ qurbán — ] u ( או kurbán בערים שנתבטל בהן הנחץ של הקו"ף ) . אם כן הגיית התיבה הַקָּרְבָן 75 ביחזקאל בתנועת [ u ] היא היק...  אל הספר
יד יצחק בן-צבי