87׀מסורת העב רית במרוקו waţţimaín ותּמאן ( אסתר א, יב ) ; ţuṛá תּורה ( פאה א, א ) ; miţţiḥillàţ מתחִלּת ( שם, ג ) ; haţţibá התּיבה ( תענית א, ב ) . תי " ו ר פ ה : birisíţ בראשית ( בראשית א, א ) ; ţihumúţ [ קפאו ] תהֹמֹת ( שמות טו, ח ) ; ʿaluţáh עלׂתה ( שמ"א א, ז ) ; puḥaţín פוחתין ( פאה א, ב ) ; umţakkinín ומתקנין ( סוכה ה, ב ) ; wiţ ísaʿ ותשע ( שם, ה ) . ההגה ţ משמש בערבית היהודית המהלכת בתאפילאלת לציון העיצורים 32 למשל ( kţǝb ) > ktǝb כָּתב . והוא מתועד גם במרכיב העבריהקלסיים ت ו- ث , 33 הגה זה הוא אפוא יסוד ערבי במסורת העברית שלהמשוקע בלהג הפילאלי . בני תאפילאלת . גם בערבית שבפי יהודי מכּנאס התאחדו העיצורים ت ו- ث לעיצור אחד [ ţ ] בנסיבות פונטיות מסוימות, אך לא נרשמה לו עדות בעברית . עם זאת נתגלו במכּנאס ובמראכּש מימושים חריגים, חלקם בשל קריאה 34 טבעית כגון הידמות של תי"ו שוואית הסוגרת הברה לעיצור הבא אחריה : [ hippallíl ] > hitpallíl הִתְפלל ( שמ"א א, יב ) ; lihippallíl להִתְפלל ( שם, כו ) ; vattippallíl ותִתְפלל ( שם ב, א ) ; וחלקם עשויים להיות תוצאה של השפעת שפת הסביבה הערבית . ל...
אל הספר