185 ארון העדות שזהו יחס של חוצפה ; חוצפה של "ממשלה מעצמו בלי רצון הרוצים והתקרבות מעצמם" . כלומר רבי צדוק עומד על האופן והמוטיבציה שבהם המעפילים מבקשים לקרוא את פסוקי התורה ; על נכונותם לקרוא את הטקסט הקדוש בצורה חצופה, מופרעת ופורעת את סדר האות ; כזו שאינה מביאה בחשבון את "רצון הרוצים", את כוונת המחבר ורצונו, אלא נמצאת בעמדה של עזות ושובבות ( של אהבה ) כלפיו על ידי שהיא מבקשת להשעות את הרצון, את החוק והסדר - הדקדוקי, הפוליטי, המעמדי, התוכני - ולאפשר דרשת הכתוב שתגרור אחריה קריאה אקסטטית - "זה נכון ! " . ואומנם, במשפטי הפתיחה שלו לדרשתו על המעפילים רבי צדוק לא רק "מדבר על" אלא גם "מבצע את" : "לרשע אמר אלהים מה לך לספר חֻקָי", ו"על דבר זה ידוו כל הדווים" כי "העובר על דברי סופרים [ = חכמים ] נקרא רשע" כמו שאמרו במסכת יבמות, אבל על זה אמרו הקדמונים מאמר חז"ל "כל מה שיאמר בעל הבית עשה חוץ מצא" . פסקת פתיחה קצרה זו מלקטת אל תוכה ציטוטים שאינם קשורים זה אל זה, תוך שהיא קוטעת את כל הציטוטים מהקשרם המקורי ועל ידי כך מתיכה מובן חדש . רבי צדוק פותח בפסוק מתהלים - "וְלָרָשָע אָמַר אֱלֹהִים מַה לְ...
אל הספר