85 תיאולוגיה של חסֶר השלמות שרבי נחמן כותב עליה יכולה להתפרש כאיזה מהלך "חרדי" ביחס ללשון הקודש ; ניקיון מתאוות והתרחקות מהשפעת לשון העממים . אך זהו רק פן אחד של הדברים . רבי נחמן מלמד כי רק זה שיש לו ממד של דבקות והתמסרות למרחב הדתי, כיוסף שומר הברית בסיפורי בראשית, הוא זה אשר מסוגל לטפל בחומרים הנפיצים הנישאים בחלומות הדת . זאת, משום שכמו בכל אנליזה שבה מועלים תכנים מודחקים ומוכחשים אל תוך הסיטואציה האנליטית, יכולים הציניות, הבוז, הצחוק - שהם "הרוח שטות" ו"הרוח סערה" שבדברי רבי נחמן - למוטט את האנליזנט ( המטופל האנליטי ) , בין שהוא אדם מסוים ובין שהוא הטקסט הדתי, ולטמטמו ב"כסילות", כלומר לנכסו כידע המרוּקן מה"פי שניים" שבו, מהדעת שבו . על כן ישנה מחויבות לשמירת ברית, "אתיקה של פסיכואנליזה" שבין המטפל למטופל, ומחויבות זו מונעת את העין הרעה, שרבי נחמן מכנה אותה "תרגום משׁכל", הסוקרת ומחפצנת את הסובייקט – הדת . זאת ועוד, האתיקה האמורה אינה רק ערובה לכך שהאנליזה לא תיפול לזילות הארורה, אלא רק בהינתן אותן מסירות ודבקות ייתכן קיומו של מרחב אינטרסובייקטיבי, המעניק לאנליטיקאי כמו גם לאנליזנט...
אל הספר