נועם מזרחי 190 2 אישוש המנוניים באופיים, המהללים את שלטון האל ביקום ( פס׳ 6 – ,7 ,10 12 – 13 ) . להבחנות אלו, הנובעות מן הניתוח הספרותי, נמצא בהשוואת עדי הנוסח של ספר 3 תרגום השבעים ( להלן : ירמיה, שפרק זה נראה בהם שונה מאוד לעומת דיוקנו בנה״מ . QJe r b 4 ) , מעיד על חסרון תה״ש ) ליוונית, הנתמך בעותק מקוטע של ירמיה מקומראן ( חלק של רכיבי היחידה הנבואית ועל ארגון אחר של שאר הרכיבים, וכך הם מלמדים בעקיפין כי לפחות לכמה מהם היה קיום עצמאי קודם לכן . בד בבד ניכר שהרכיבים השונים לא נתגבבו זה על זה בלא היגיון אלא נארגו זה בזה בכוונת מכוון כדי לאזן בין הביטול החוזר ונשנה של אלוהות הפסילים שעובדים להם הגויים מצד אחד ובין כוחו וחיוניותו של ה׳ אלוהי ישראל מצד אחר . המקורות שובצו אפוא בתוך מערך חדש, אשר המסקנה העולה ממנו אינה מתמצה בטיעון התיאולוגי המופשט בזכות אמונת הייחוד, אלא נמשכת ממנה גם קביעה אתנו-פוליטית בדבר ההבדל המהותי בין ישראל לשאר העמים . כנגד פולחן האלילים נטול ההיגיון של אומות העולם, כמודגש בקטעי הפולמוס, עומדת ריבונות ה׳ אלוהי ישראל על העולם כולו, כמובלט בקטעי השבח . היחידה השלמה ...
אל הספר