ג. עמדות דקדוקיות אחדות

פירוש ר׳ אברהם אבן עזרא לישעיהו 30 מעמדן התחבירי של צורות הבינוני הפעיל והסביל . בפירוש הארוך לשמ׳ י״ח, 10 ניסח ראב״ע כלל הנוגע למעמדן התחבירי של צורות הבינוני הסביל והפעיל : ״דע, כי לא יבא [ פועל במשקל ] ׳פעול׳ כי אם מן הפעלים היוצאים ; ואם מצאת אותו שהוא במשקל ׳פעול׳, הסתכל : אם מצאת פועל שהוא יוצא – הוא באמת [ פועל במשקל ] ׳פעול׳ ; אם לא יהיה כן – הוא תאר . וככה אם היה על משקל פּוֹעֵל ואין לו [ פועל במשקל ] ׳פעול׳ מהבניין בעצמו [ . . . ] – איננו [ פועל במשקל ] פּוֹעַל כלל״ . ההבחנה בין צורת בינוני המוגדרת כפועל ( כאשר היא נגזרת מפועל יוצא ) לבין צורת בינוני המוגדרת כשם תואר ( כאשר היא נגזרת מפועל עומד ) משמשת את ראב״ע במקומות רבים בפירושו לישעיהו מ׳ – ס״ו . ברוב המקומות ראב״ע אך רומז לכלל זה בקבעו שצורה פועלית מסוימת ( ברוב המקרים צורת ׳פעול׳, ובמיעוטם צורת ׳פועל׳ ) הוא ״פועַל״ או ״תואר השם״ . ההבחנה הנ״ל היא גם העומדת ביסוד קביעותיו של ראב״ע 80 ואילו שצורת הנסתר של בניין נפעל, שע׳ הפועל שלה פתוחה, מוגדרת כפועל עבר, 81 שהרי, פעלים צורת הבינוני שלו, שע׳ הפועל שלה קמוצה, מוגדרת תמיד כשם ת...  אל הספר