היא כותבת די נחמד, אבל על שבירכתיים (1988)

75 אישית, אינני מכּירה אף סופרת הכותבת עברית בארץ, אשר לוּ הדברים הללו היו מיוחסים ליצירה שלה, היא הייתה מוצאת בהם את המיצוי האידיאלי, או אפילו הקולע, של החזון שלה . אני סבורה שלא מעטות מהן, עצם הרעיון של הצבת אַמַּת מידה כגון זו בצד חיבורן, היה נתפס להן כמוטעה מיסודו . הן היו רואות אותו כצמצום חמוּר של הפנים השונות של יצירתן, דלדול מה שמרכזי להן בה, והחטאת העיקר . לעומת זאת, אני סבורה שבין שמונים לתשעים אחוז של הסופרים הגברים הכותבים עברית בארץ, מבחינתם, לשמוע את הפנטזיה שמצהיר עליה חיים באר, כשהיא מיוחסת ליצירתם — פירושו לזכות במחמאה העליונה . משהו המקביל לפרס ישראל של הרוח . עלי להתוודות : אפילו כקוראה, אינני בטוחה שמידת ההתרגשות שאני עשויה לחוש כשאני קוראת את 'תמול שלשום' או את 'ימי צקלג' ( את 'עת הזמיר' לא קראתי ) נקבעת אצלי בראש ובראשונה על פי ההיקף ויכולת החדירה של המסירה שלהם את "העשייה של יהודים בארץ ישראל" בזמן מן הזמנים . וכלל לא בכך האימפקט של הספרים האלה עלי . כשם שאם ניקח את 'מלחמה ושלום' לטולסטוי — מבחינתי, גדולתו של הספר היא לאו דווקא באפשרויות שהוא מקנה במישור של "הבנת...  אל הספר