ג ר י ט 214 יש מי שמאמינים שחוויות רעות הן כור המצרף שבו מתהווה גריט . אחרים ממהרים להשמיע פרפראזה על דברי ניטשה : “מה שלא הורג — מחשל . “ * קריאות כאלה מעלות בדמיון תמונה של אמהות ואבות מתוסכלים שעומדים בשולי המגרש ואינם מפסיקים להשמיע ביקורת ולהזהיר את ילדיהם שכדאי שינצחו במשחק, או הכובלים את ילדיהם בשלשלאות לספסל הפסנתר או לכַּן התווים של הכינור, או שמונעים מהם לצאת מן הבית כעונש על ציון נמוך מ“מצוין“ . הגישה הזאת מניחה שהושטת תמיכה אוהבת ודרישה לעמוד בסטנדרטים גבוהים הם קצוות מנוגדים של רצף, ושעל פני רצף זה, הורים של ילדים עם הרבה גריט נמצאים הרחק מימין לאמצע . אם הייתי מחפשת עצות בעניין לפני מאה שנה, זו היתה ההשקפה שהיה מבטא ג‘ון ווטסון, ראש המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת ג‘ונס הופקינס . ווטסון כתב מדריך להורוּת אשר ראה אור בשנת 1928 והיה לרב-מכר . בספר זה, “ Psychological Care of Infant and Child ", כותב ווטסון בהרחבה כיצד לגדל ילד “אשר מאבד את עצמו בעבודה ובמשחק, אשר לומד במהירות להתגבר על קשיים קטנים בסביבתו… ואשר בסופו של דבר הופך בזכות יציבות עבודתו 1 והרגליו הרגשיים לגבר כה ...
אל הספר