מ ש נ ה א מסכת נידה 99 ומתי תיטמא ( ראו נספח רפואי, סעיף 5 ) . מהסיפא של משנתנו : "וכל אשה שיש לה ווסת – דייה שעתה", משמע שהרישא עוסקת באישה שאין לה וסת קבועה, כלומר, אין לה זמן קבוע לראיית הדם, ומכאן שהווסת עלולה להופיע בכל עת, ובאופן לא צפוי ( ייתכן שמצב זה היה שכיח בימים עברו יותר מכפי שהוא שכיח היום, עקב תנאי התברואה והתזונה הירודים ) . כיוון שכך, אישה העוסקת בטהרות במצב של וסת לא סדירה צריכה לבדוק עצמה לעתים קרובות, ועל אישה שאינה נוהגת כך מציע הלל להחיל עונש מרתיע . אם לא תבדוק את עצמה בקפדנות ובתמידות תיטמא לזמן ממושך . על כן יש בהלכתו החמרה שמטרתה לדרבן בדיקות תכופות . גישתו של הלל מבטאת חרדה מפני טומאה ואת הרעיון שהאישה אינה מבחינה בעצמה מתי היא מתחילה לדמם ולפיכך עליה לחשוש לכך בזמן המתאים להופעת נידתה או בכל עת אם וסתה אינה סדירה . גישתו של שמאי הלכתית ומסתייגת מחרדת הטומאה, ולכן תהיה האישה טמאה רק מאותו רגע שבו חשה בטומאה ( בדימום ) ואילך, ככל אדם הנחשב טמא מרגע שנגעה בו טומאה, ומה שאינו ידוע אינו קיים . אפילו לימים הרבה – אם לא בדקה את עצמה תהיה האישה טמאה למפרע, אפילו ימי...
אל הספר