החזון האתני של לוינסקי: 'ארצי ועמי! אני שלכם, וחלומותי שלכם...'

בין מזרח למערב 147 כי באמת שפתנו העברית מעודה לא מתה . ורק אומות - העולם, מרוב קנאתם ואי - ידיעתם קראו אחריה — מות ! ואחריהם החרו החזיקו גם הרבה מן היהודים, אשר בהפקירא ניחא להם ויקראו גם כן : מתה, מתה שפת עבר . . . 69 לוינסקי תיאר את המאבקים על עצם שימורה והחייאתה של העברית כפי שהתרחשו מימי 'השחר' של סמולנסקין ואילך . גיבור הסיפור הוא מורה לעברית שהתגורר בקהילה יהודית בסוריה, אשר יצא עם רעייתו יהודית למסע כלולות בפריז . את אהבתו לאשתו ואת אהבתו לשפה העברית הוא כרך יחד כאהבה רומנטית, כשני צדדים של אותה המטבע 'ואני לבי מלא אהבה לרעיתי ולשפתי, לשפתי ולרעיתי' . 70 לכתחילה היה מסעם של בני הזוג הצעיר מיועד רק לעבור בירושלים לפרק זמן קצר, אך ארץ - ישראל שבתה את ליבם עד כדי כך שהם החליטו לבטל את תוכניתם המקורית ולוותר על 'תענוגות החולין' של פריז ולתור את ארץ - ישראל שלושה חודשים תמימים : 'כי ירושלים משכחת פריז, כאשר, לפנים, האחרונה השכיחה את הראשונה' . 71 בדומה לאוטופיה של הרצל, 'אלטנוילנד', הפליג המחבר על כנפי הדמיון וחזה את פלאי הטכנולוגיה העתידים להתממש בארץ - ישראל : 'כעת אמנם חוף יפו הוא...  אל הספר
יד יצחק בן-צבי