בדברים הבאים ארצה לבסס את הטענה שיש להבחין במערכת החינוך הישראלית בין חינוך ללאומיות לבין חינוך לפטריוטיזם . אפתח בניסיון להאיר את מושג הלאומיות מנקודות מבט שמקורן במחשבת מדע המדינה , בהיסטוריה המדינית ובפילוסופיה . בעקבות גלנר ( , ( 1994 הייסטינגס ( 2008 ) וסמית ( , ( Smith , 2001 אאפיין כאן " אומה " או " עם " ( nation ) כקבוצה רחבה של אנשים המכונה בשם אחד , שרואה בטריטוריה מסוימת את ביתה או את מולדתה ההיסטורית , ושמאמינה כי המשתייכים לאותה קבוצה חולקים תרבות , מיתוסים וזיכרונות היסטוריים משותפים . אאפיין כאן " לאומיות " ( nationalism ) כעיקרון , תאוריה או אידאולוגיה פוליטית המבקשת לייסד ולקיים אוטונומיה פוליטית לבני האומה . לעתים בני אדם משייכים את עצמם לאומה על בסיס אתני ביולוגי , כלומר על סמך קשרי דם משפחתיים , ואלה מקשים עד מאוד על הצטרפות לאומה של מי שחסרים את הקשרים הללו . כך , לדוגמה , מקובל בקרב הרוב המכריע של היהודים – לפחות מאז זמנו של עזרא הסופר – שיהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה או שגויר ( קורניאלדי , תשס " ב ) , וכן ידועה הקביעה ש " קשים גרים לישראל כספחת " ( תלמוד בבלי , ...
אל הספר