ראינו כי בספרות התיקונים מצויה תפיסה הרואה בשכינה שיעור לקומתו של הזכר . יופייה של האישה נתפס כשבח לבעלה , ואם כן תיאורי גופה ויופייה הם למעשה עיסוק בו . תפיסה זו מחזקת את מקומה המרכזי של השכינה כמי שמאפשרת את השגת הקומה שמעליה . על ידי שהיא מציבה שיעורים , מידות וגבולות מתבהרת למעשה תמונתו של הזכר , ובאמצעותה הוא ניתן לאומדן ולידיעה . בתיאור זה בולט שעבודה של הנקבה הנתפסת ככלי להשגת קומת הזכר או כמימושו בלבד . ככלל , נוכל לומר כי קיימת מורכבות בין שני הקטבים – הבנת האישה כביטוי , מראה ושער לגבר לעומת הבנת שיעור קומתה כגוף עצמאי שווה לזכר . ד׳ אברמס כותב במחקרו על הדמות האלוהית הנשית אצל הרמ״ק : קורדובירו מתייחס לכפילות של הגוף האלוהי כזכר ונקבה ובכך מזהה את הגוף התחתון של האלוהות ( ׳שיעור קומה׳ ) עם השכינה הנקבית ... קורדובירו נסמך על מסורות קדומות יותר בנושא זה , ממדרש אלפא ביתא דרבי עקיבא ועד ספר תיקוני זוהר . 1 כפי שראינו בשער זה , בעל תיקוני הזוהר אכן יכול להיחשב למסורת קדומה לרעיון זה , כאשר הוא מעניק ביטוי פיגורטיבי לתפיסת השכינה כמימוש האל ומעמידה לא רק כשער תאוסופי לספירות אלא...
אל הספר