תפיסת שיעור הקומה התיקונית: היא – ׳שיעור׳ והוא – ׳קומה׳

פירוקים של צמדי מילים ל׳הוא׳ ו׳היא׳ רווחים בכתיבתו של מקובל זה וממחישים את תפיסתו כמרוכזת בצמד הקב״ה והשכינה . מיתוס הזיווג כה מרכזי בתפיסת עולמו הקבלית עד כי הוא משוקע גם ברמת התבניות הלשוניות של השפה . 12 דימוי הזכר לקומה מופיע פעמים רבות בספרות הזוהרית . הוא קשור לתפיסת ספירות יסוד ותפארת כמרכז הטורסו של הגוף , כעמוד השדרה של המערכת האנתרופומורפית , כמרכז לששת הקצוות , כעמוד , כאות ו , כצורה המופשטת של הקו ועוד . 13 לצד מובנה הפשוט של המילה ׳קומה׳ בשפה הארמית שפירושה גוף , זיהוי הזכר עם ה׳קומה׳ קשור לגודל או לגובה . 14 גם המונח ׳שיעור׳ כמציין את השכינה מופיע כבר בזוהר . במאמרו של רשב״י בהקדמת הזוהר על הפסוק ׳נודע בשערים בעלה׳ , רשב״י מציין כי לא כל הספירות משערות באל באותה המידה אלא יש ספירה אחת שדרכה האל משוער במיוחד – והיא השכינה . 15 בעל תיקוני הזוהר מחדד מסורות אלו המזהות את הזכר עם הקומה 16 ואת הנקבה את תנועת הקו – כשהוא יורד למטה הוא נקרא ׳שיעור׳ וכשהוא עולה למעלה , לאימא עליונה – הוא נקרא ׳קומה׳ , והוא המקור להגדרה של הרמ״ק למונח ׳קומה׳ בשער ערכי הכינויים : ׳ונקרא קומה בתפארת...  אל הספר