גלות כהעצמה תאורגית

לתפיסת גלות השכינה של בעל התיקונים שני היבטים עיקריים . האחד הוא הדגשת השבר האלוהי , חולשתה של השכינה בגלות וסבלה , והשני – העצמת תפקידם של המקובלים ביחס אליה . הראשון מתאר את הגלות מצדה של השכינה , ואילו השני מצדו של המקובל . בהטילו את חובת הנדודים על המקובלים ולא על השכינה , הוא יוצר משמעויות חדשות לחיי הגלות . מן הבחינה התאורגית – הוא מצייד את המקובלים בתובנה מעמיקה לפעילותם הריטואלית , המוקדשת מעתה , כפי שראינו , לתכלית אחת : לנדוד עם השכינה בגלות ולספק לה קן . נוכחותה הקרובה של השכינה וחולשתה הרבה מהוות אם כן מצע רב חשיבות לחיים מיסטיים ותאורגיים אשר אינם מתקיימים באופן דומה בימות הגאולה . שהרי דווקא עתה במצב השבר מתגלה מסירותם העזה של המקובלים , הנכונים להשפיל את עצמם כדי להציע ליווי ותמיכה לשכינה הגולה . 6 וישיבו לה את הדופק , מופיעות פעמים רבות בספרות התיקונים . ראו תיקוני הזוהר , תיקון סט קה ע״א – קו ע״א , תיקון ו ( שבסוף הספר ) קמג ע״ב – קמד ע״א ועוד , ובכך אעסוק עוד בהמשך . 5 על זהותה הבלתי מפותחת של הדמות האלוהית הנודדת בגלות בספרות חז״ל , שאיננה בהכרח נשית , ראו הפניות לעי...  אל הספר