ערכה המיסטי והתאורגי של ההליכה בדרך – בזוהר ובתיקונים

הנדודים כדרך חיים דתית – וכהצטרפות לשכינה – זוכים להאדרה רבה אצל בעל התיקונים . יחס זה לנדודים אינו מוכר בספרות חז״ל ואף לא בספרות הקבלית עד לתיקוני הזוהר . בספרות חז״ל אמנם מופיע אידאל של סבל וכיתות רגליים , אך הוא מכוון למען לימוד התורה ולא עבור העולם האלוהי . 92 ( תרגום : ומפני זה ׳הביאו עליי כפרה׳ – עליי הייתה הלבנה לכתר ודאי , כעין זה [ סגולתא ] . ואחר כך תמעטה וירדה לרגליו , כעין זה [ סגול ] . ובזמן זה ׳הביאו עליי כפרה׳ , נאמר בה ׳היא העולה׳ – עולה מרגליו , שנאמר בה ׳והארץ הדום רגלי׳ , שייאמר בה ׳השמים כסאי׳ ) . הביטוי ׳נחת לרגלין׳ מתאר את השכינה הנפולה בגלות , כמו גם המבנה הגרפי של ניקוד הסגול . לעומתם טעם הסגולתא , המציין היפוך במיקומה של הנקודה התחתונה , קשור לסוד עליית השכינה , והוא סמל רווח בכתיבתו של בעל התיקונים להיפוך במעמדה של השכינה בגאולה העתידית . ראו לעיל בשער הראשון , עמ' 110 – 104 על עליית השכינה . 90 ראו למשל זוהר ח״א ויגש רי ע״ב : ׳כיון דמלכו קדישא מלכות שמים אתכפיא ומלכות חייבא ( אחרא ) אתגבר ( כדין ) אית ליה לכל בר נש לאתאבלא עמה ולאתכפיא עמה ובגין דכד איהי יזד...  אל הספר