מעמדה החשוב של השכינה בכתיבתו של בעל תיקוני הזוהר אינו רק ביחסיה אל העליונים אלא גם בקשריה לעולמו של האדם . מרכזיותה מקבלת היבט נוסף מבחינתו של המקובל שעבורו היא מוקד העבודה הדתית . בעל התיקונים מדגיש כי האדם נברא בדמות דיוקנה של השכינה , כי היא אמו , וכי כל המגוון האנושי אחוז בה . עובדה זו היא בעלת משמעות קיומית דתית שכן היא מעצבת את התודעה ואת הפרקסיס של המקובל ביחס אל השכינה , כפי שנראה בהרחבה בהמשך פרק זה .
אל הספר