ראובן צור פרוזודיה מוצהרת ואינטואיטיבית של משורר ימי הביניים עיון קוגניטיבי והשוואתי

את המערכת ) . מצאתי שעיקרון זה קובע בשיטות משקל ותרבויות אחדות , ובלי ידיעת המשוררים עצמם הן את מבנה המשקל השכיח ( או ׳הטבעי׳ ) ביותר והן את מיקום הצזורה ( caesura ) בשורה . זו רק מגמה סטטיסטית . אין פירושו של דבר שסדר הפוך אינו אפשרי , אלא שהסדר ההפוך נתפס כטבעי פחות , כ׳מסומנן׳ יותר . כך , למשל , מצאתי שבפנטמטר הימבי הסילבו טוני , בשירה האנגלית , העברית וההונגרית יש נטייה סטטיסטית מופלגת לקבוע את הצזורה אחרי ההברה הרביעית לעתים קרובות יותר מקביעתה אחרי השישית . מגמה זהה מצאתי בשורה הדקסילבית הצרפתית בשירי ויון ( Villon ) ובודלייר ( . ( Baudelaire רומאן יאקובסון ( Jakobson , 1960 ) מצביע על צזורת חובה אחרי ההברה הרביעית בשורה הדקסילבית באפוס העממי הסרבי . בכל המקרים הללו המקטע הארוך יותר בא בסוף . המוסיקולוגים קופר ומאיר ( Cooper and Meyer , 1960 ) הצביעו על תופעה ריתמית דומה בין פראזות מוסיקליות מקבילות . מן הראוי לבדוק בשירה האיטלקית , מה שכיחותם היחסית של חרוזים פנימיים אחרי ההברה הרביעית והשישית בשורה הדקסילבית . איום של ממש על קונצפציה זו בא מחוקר של הפרוזודיה היוונית , סטיבן ויל...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן