10 ע׳ אבל מצד שני אם זה לא דבר ברמה כזאת של חומרה , אז אולי אפשר לפעמים לספוג 11 ולהמשיך . 12 י׳ נכון . 13 ע׳ ללכת הלאה . 14 י׳ אני עשיתי את השיקולים לפה ולפה , ואמרתי : " רגע , בסדר , החיים אולי בעצם לא נפסקים 15 ואולי בעצם צריך להמשיך " . ומצד שני אמרתי : " זה לא כזה נורא , אפשר לעשות שיעור 16 צפייה יותר מאוחר וזה לא השיעור האחרון שאני אעשה " . ועובדה שהגעתי בסוף למסקנה . 17 ע׳ ומה היה אם הייתה לך כיתה משלך בבי " ס שאתה צריך לבוא ללמד ? המורה הוא בן אדם 18 אחרי הכול , אבל המורה צריך לבוא לכיתה ומחכים ממנו . 19 י׳ זאת השאלה זאת אומרת , איפה הגבול ? איפה הקווים האדומים ? אני לא יודע מה להגיד . 20 ע׳ ניסחת לך איזה קווים אדומים ? אתה חושב שזה היה עוזר לך אם היית מנסח ? 21 י׳ אני חושב שיש לי . אני לא בטוח , אבל אני חושב שיש לי . 22 ע׳ מהם ? 23 י׳ אני לא יודע מה יקרה בסיטואציה של כיתה , כי זה משהו שונה לחלוטין , אבל אני חושב 24 שאחד מהקווים האדומים שלי באמת יהיה החובה שלי לתלמידים . אבל כשיש דברים 25 אישיים שהם עדיפים , יותר אינטנסיביים , הרבה יותר חזקים , כמו המקרה של אימא שלי , אז 26 אני...
אל הספר