בפרק הראשון הוצגו בקצרה מושגי המפתח מנגנונים אידאולוגיים של המדינה ( בניסוחו של אלתוסר ) והגמוניה ( בניסוחו של גראמשי ) העומדים במוקד חלק ניכר מן הדיון הנאו מרקסיסטי בתרבות . ואולם , מרכזיותה של העמדה הנאו מרקסיסטית במחקר ובתאוריה הסוציולוגית של התרבות במחצית השנייה של המאה העשרים מחייבת דיון נרחב ומפורט יותר . הנחת יסוד של גישה זו היא , שהמשטר הקפיטליסטי , המאפיין את העידן המודרני , מושתת על יחסי כוח וניצול , על היגיון של צבירת הון מתמדת המחריף את התחרותיות ואת ההישגיות , הן במישור האישי והן במישור הקולקטיבי , וכי כתוצאה מכך משועבדים בני האדם לתכליתנות ולתועלתנות המכתיבות את הבנת המציאות . המחזיקים בגישה זו תופסים את המציאות הקפיטליסטית כבעייתית ביותר הן מן הבחינה המוסרית והן מבחינת יכולתם של בני אדם לממש חיי חופש , שוויון ואושר . החתירה לשינוי המציאות של המשטר הקפיטליסטי היא לפיכך אחד היסודות המגדירים את הגישה הנאו מרקסיסטית . וכך , בתשובה לשאלה " מהו התפקיד החברתי של תחום התרבות והאמנות , " ? מציבה גישה זו את צמד המונחים המנוגדים זה לזה , אישוש וביקורת . במילים אחרות , גישה זו מייחס...
אל הספר