מעורבותה של המדינה – כלומר , של המנגנון השלטוני משפטי פוליטי של מדינות באשר הן – בתחום התרבות והאמנות מגוונת ומתממשת באפיקים שונים . לעתים משמש המונח מדיניות תרבות ( cultural policy ) לציון שלל האמצעים והדרכים שבהם המדינה מכוונת , במישרין או בעקיפין , את העשייה התרבותית . ג'ים מקגויגאן מחלק את מדיניות התרבות , במובן רחב זה של המונח , לשלושה תחומים מרכזיים : ( McGuigan 2004 ) מעורבות המדינה . במסגרת זו המדינה מקימה גופים כמו משרד ממשלתי לתרבות , או מועצה ורשות לענייני תרבות ואמנות , לשם הגדרת סדרי עדיפות ולשם הקצאת משאבים – תקציבים וסובסידיות – לגופים יוצרי אמנות כמו תאטרונים , תזמורות , מוזיאונים וספריות . כשמדובר על מדיניות תרבות הכוונה לרוב למסגרת זו בלבד . בהמשך נדון במסגרת זו בהרחבת מה . רגולציה של שוק התרבות . אפיק זה של מדיניות התרבות מתבטא , הלכה למעשה , בחקיקה ובתקינה המסדירות ומווסתות את פעילותם של תאגידים ושל ארגונים יצרני תרבות . זהו היבט של מדיניות התרבות שנהוג לכנותו רגולציה או אסדרה ( וכבר פגשנו אותו בדיון על המעגל התרבותי בפרק . ( 2 הנטייה הבולטת בסוף המאה העשרים ובתחילת...
אל הספר