הלכה אתיופית בקהילת " ביתא ישראל " נהגו לברך בברכה " יתברך אגזיאבהר אמלכ אסראל " לפני קיום מצווה , ועל כל מאכל , בלי להבחין בין המינים השונים . ברכה זאת היתה שגורה אצל הרוב ונאמרה על - פה . מי שגמגם בברכה זאת נחשב לעם הארץ . תוכן הברכה הוא הכרזה שהאל הוא אחד והוא אלוקי ישראל , האחראי על יציאת מצרים ומעמד הר סיני , הוא ראשון והוא אחרון , ברוך הוא וברוך שמו , בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד . מעין ברכת " שהכול נהיה בדברו " בגרסה מפורטת . למחשבה התיאולוגית העומדת בבסיס נוסח הברכה נודעת חשיבות עליונה . בסביבה פגאנית , הדרישה מישראל היא אחת - להכיר באחדותו של הבורא . במציאות חיים כזאת ראוי להזכיר את ייחוד ה ' על כל דבר ודבר , ולהבחנה בין המינים אין משמעות רבה . בעבר ובהווה בהלכה התלמודית על פי המסורת , נוסח הברכות נקבע על ידי עזרא ובית דינו . חכמים קבעו שאין להוסיף ולא לגרוע מהנוסח המקורי : "כל המשנה ממטבע 238 שטבעו בו חכמים בברכות אינו אלא טועה . " המנהג המומלץ בארץ ישראל מי שתפילת " יתברך אגזיאבהר אמלכ אסראל " שגורה בפיו רשאי לברך בנוסח זה ואין צורך להכריחו ללמוד ברכה בעברית . ואם המברך ...
אל הספר