פרק יט מבחינת תוכנו הוא יחידה עצמאית . אמנם אין הוא פותח בנוסחת התגלות , אולם הנושא והדימויים שבו אינם המשך לפרק הקודם ואף אינם חלק מן הפרק הבא . הפרק פותח בנוסחה הפותחת יחידה חדשה : "ואתה בן אדם " ( על פי השבעים ) ( פס ' א ;( תחילתו בקינה : " שא קינה אל נשיאי ישראל" ( פס' א ) וסופו קינה : "קינה היא ותהי לקינה " ( פס ' יד . ( תחילת הפרק וסופו מצביעים על הסוג הספרותי של הנבואה : קינה . סוג ספרותי זה משמש במקרא , כבמזרח הקדום , הן לאחר מותו של אדם בודד ( כקינת ירמיהו על המלך יאשיהו , דה " ב לה , כה , ( הן לאחר חורבנה של עיר או מדינה על תושביה ( כמגילת איכה , המכונה במסורת היהודית 'קינות . (' הקינה משמשת כאחד מן האמצעים הריטוריים המבקשים לשכנע את הקהל כי אכן נחרץ גורלה של ירושלים ( כאן על מלכיה ) לשבט וכי יש לראות את החורבן כעובדה מוגמרת . למרות היות הפרק יחידה אחת , הוא מורכב משתי קינות נפרדות , כאשר כל קינה מדמה את המלכות בדימוי שונה : פס ' א ט מדמים את המלכות ללביאה ואת המלכים לכפירי אריות ; פס ' י יד מדמים את המלכות לגפן ואת המלכים לענפים . בכך מהווה הפרק דוגמה נוספת לדרכו הריטורית של...
אל הספר