היחידה הכוללת את פרקים ד-ה פותחת בתיאור ארבעה מעשים סמליים שהנביא נצטווה לבצעם ( ד , א-ה , ד , ( והמםמלים את גורלה של ירושלים . היחידה מסתיימת בנבואת פורענות המבארת מעשים אלה ( ה , ה י . 0 לנבואת הפורענות נוסחת פתיחה משלה ( ה , הו , ואילו ההוראה על המעשים הסמליים היא המשך ההתגלות המתוארת לעיל ג , כב כז . כל המעשים הסמליים פותחים בפנייה "ואתה . " פעמיים , במעשה הראשון והאחרון , ד > א ; ה , א , ( הנוסח הוא "ואתה בן אדם קח לך ;" פעם אחת - "ואתה קח לך" ( ד , ט , ( ופעם אחת רק "ואתה" ( ד , ד . ( השאלות המתעוררות נוכח עיון בפרקים אלה הן : באיזו מידה היחידה אחידה , מה הקשר בין המעשים הסמליים לבין נבואת הפורענות , ומה תפקידם של המעשים הסמליים . עיקר הקושי בשאלת אחדותו של החלק הראשון , הכולל את המעשים הסמליים , הוא בתיאור שני מעשים : השכיבה על צד ימין - כסמל ל'נשיאת העוון ' של יהודה ( ד , ו ) ואכילת עוגת השעורים הטמאה ( ד , יב טו . ( במעשה הראשון הקושי כפול ומכופל : תחילה ( פס ' ד ה ) נצטווה הנביא לשכב על צדו השמאלי , כסמל לנשיאת עוון "בית ישראל . " משמעו של המונח "בית ישראל" בספר יחזקאל , פרט ...
אל הספר