הדעת נותנת כי כאשר חכמי הדור מתקינים תקנה מסוימת , הרי שהיא קשורה עם המצב של בני דורם , ולפיכך יכולים אנו ללמוד ממנה על מנהגו של הציבור באותה העת . עובדת יציאתו של רגמ"ה נגד מגיהי ספרים , מלמדת אותנו כי בני אשכנז הרבו להגיה . רק נוהג נפוץ היה מכריח את רגמ"ה לצאת באופן מיוחד כנגדו . ואכן לאחרונה הגיעו כמה חוקרים , באופן בלתי תלוי זה בזה , למסקנה אחידה על נוהגם של בני אשכנז בהעתקת כתבי יד . מסקנתם היא שבני אשכנז נהגו חירות גמורה בהיותם מעתיקים כתבי יד , והרשו לעצמם לשנות , לגרוע או להוסיף במקור שעמד לפניהם , כמעט כאוות נפשם . כך העלו החוקרים ביחס למשנת ע"ז , ירושלמי שקלים , 48 47 פירוש רש"י למסכת ברכות , וכן מצאנו ביחס לספרים נוספים . היה לקבל את דעתו . אבל "מחק" מורה על נוסח שהיה לרגמ"ה והוא ביטלו . נביא דוגמה אחת , ויש דוגמאות נוספות , לשימוש בלשונות אלו : "ורבי יעקב מחק מספרו שם תיובתא וכתב בתשובה אחת שם , בספרים שנכתבו קודם תשפ"ח ל"ג תיובתא" ( תוס' ר' אלחנן , ע"ז כד ע '' ב , ד '' ה ר . ( י '' היינו , הפועל "מחק" מציין ביטול נוסח קיים , ואילו כשרוצים לציין שמלה מסוימת לא היתה בספר , מ...
אל הספר