ומה הם המקרים החמורים ביותר של ביצוע העבירה בראייה התורנית ? בני אדם עוברים עבירות , ואף עבירות "דתיות , " מתוך מגוון רחב של מניעים ולשם מספר רב של מטרות . עבריין אחד חוטא מחמת חמדת ממון ; חברו עובר עבירה מתוך יוהרה ושחצנות ; שלישי יצרו תקפו . מי שעבר עבירה ממניעים אלה ודומיהם - עבירתו חמורה ; ואם עבר ביודעין ומתוך יישוב הדעת - חמורה פי כמה . אולם עוד לא הגענו אל העבריין החמור ביותר בעיני התורה . מניעים ופיתויים אלה , כל כמה שהם שפלים ובזויים , הינם אנושיים . ניכרת בהם חולשת אנוש . הדרגה הגבוהה והחמורה ביותר של עבריינות דתית , לפי ההשקפה התורנית , היא זו שיש בה חילול שם שמים . יש צורות אחדות של חילול שם שמים . המוכרת מביניהן היא המקרה שבו אדם - נוכרי בדרך כלל - מאיים על יהודי שיהרגנו אם לא יעבור על אחת משלוש העבירות החמורות - עבודה זרה , שפיכות דמים וגילוי עריות . הדין במקרה זה הוא "ייהרג ולא יעבור ;" היהודי מצווה להקריב את חייו ולא לעבור . סירב היהודי לעבור את העבירה ונהרג , הוא קידש שם שמים . ואם נכנע לאיום ועבר כדי להציל את חייו , הוא חילל שם שמים . אך לא בכך ענייננו הפעם . גם העובר...
אל הספר