הקדמה

עמוד:13

התחקיתי אחריו בעיקר באמצעות ארכיונו . הסתמכתי על יומנו , שהמשיך לכתוב בו עד השנה האחרונה לחייו ; על מאות המכתבים שכתב לאזרחי הארץ והעולם , ולהם ייחס חשיבות רבה ; על מאמריו ; על פרוטוקולים של פגישות שקיים ; על ראיונות שהעניק ; ועל מחקרים וספרי זיכרונות אישיים שהוטמנו בהם פרטים שונים על אודותיו בשנים אלה . כן התבססתי על ראיונות שנשתמרו בארכיון בן גוריון וטרם פורסמו ועל ראיונות שערכתי עם אנשי המעגל הקרוב אליו , החל במאבטחו וברופאו וכלה באנשי ביצוע ופוליטיקאים . ככל שצללתי לחומר , כך נחשפתי לשדה לא חרוש מבחינת המחקר ההיסטורי ולעולמו המרתק של בן גוריון בשנותיו האחרונות . אף שהספר עוסק , בעיקרו , בפרק חייו המאוחר , מובן שאי אפשר להתייחס לבן גוריון ולהגותו במנותק מקורות חייו ומעמדותיו המוקדמות . לכן השתדלתי להטמיע את סיפורו בערוב ימיו בהקשר הכללי של מפעלו ; אגב כך ביקשתי לאתר תמורות או עקביו ּ ת בתפיסת עולמו . אף על פי כן , דומני כי משום האלמנט החריג העומד במרכז המונוגרפיה — אשר מספרת את סיפורו של בן גוריון מהסוף — יש להקדמה חשיבות יתרה . ב עד שפרש בן גוריון מהכנסת היו חייו מרובי עלילות ונפתולים . מנהיגותו השתרעה על פני כמעט יובל שנים , שבמהלכן עמד בראש היישוב העברי והמדינה . מהפן האחד , אולי הבולט ביותר של מנהיגותו , בן גוריון היה מנהיג מעשי , יוצר , מכונן . שאיפתו הבסיסית היתה לאחד את העם היהודי ולהפוך אותו מאוסף קבוצות הקשורות זו בזו בקשר דתי לעם מאוחד היושב במולדתו ומכונן את מדינתו על ערכי התנ"ך ועל קדמת המערב כאחד . הוא לא רצה להקים את ישראל כמדינה ככל המדינות ולהסתפק במציאת מקום ליהודים תחת השמש . הוא ביקש לעצב את החברה ברוח חזון הנביאים , כ"עם סגולה" שישמש "אור לגויים . " לשם כך חיזק ופרם בעת ובעונה אחת את הקשר בין העם לתרבותו הקדומה . אמנם סיפורי התנ"ך עמדו במרכז המיתוס שביקש לכונן לאורו את רוח העם , אך תוך כדי חילון קדושתם לטובת הטמעת הערכים

עם עובד


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר