|
|
עמוד:12
בהן בעת שניהלנו שיחות על אושר . ראשית , פעמים רבות העידו אנשים על עצמם שהם אינם מאושרים , אך כשהם תיארו את חייהם ואת רגשותיהם בפירוט רב יותר , התברר שבעצם כוונתם היתה שהם אינם מאושרים כל הזמן . שנית , אנשים נטו להעיר לי שאני עצמי לא נראה מאושר עד הגג כמו ש״מומחה לאושר״ אמור להיות לדעתם בכל רגע . וכשדיברתי על כישלונותי או על חששותי , הם הביעו פליאה על כך שאני מחשיב את עצמי מאושר אף על פי שיש בחיי מזה ומזה . ביסודן של שתי התגובות הללו מונחת ההנחה שאנשים מאושרים באמת חסינים בפני תחושות של עצב , חשש וחרדה ובפני כישלונות ותבוסות בחייהם . תדירותה של ההנחה הזאת , החוצה דורות , יבשות ותרבויות , הבהירה לי דבר מפתיע מאין כמוהו : שאני מוקף בפרפקציוניסטים , באנשים החותרים להשגת המושלם . כבר זמן מה אני רואה את עצמי כ״פרפקציוניסט בגמילה״ , אבל עד כה לא הבנתי עד כמה רווחת תופעת הפרפקציוניזם . רבים מהאנשים שהכרתי וידעתי שהם פרפקציוניסטים כמוני אולי לא תיארו את עצמם ככאלה , ואולי לא נחשבו לכאלה בעיני הסביבה , אך דרכי החשיבה והקיום שלהם התגלו במידה זו או אחרת ככאלה המאפיינות פרפקציוניסטים . יתר על כן , בדרך זו או אחרת כולם גם סבלו מתוצאותיו המזיקות של הפרפקציוניזם . ספר זה מנסה לעמוד על מהותו האמיתית של הפרפקציוניזם ולהציע דרכים להתגבר על המכשולים בדרך לחיים מאושרים יותר . כמו ספרי הקודם , ״באושר ובאושר״ , גם הספר הזה נכתב כספר תרגילים . כדי להפיק ממנו תועלת משמעותית אני ממליץ לקוראים לא לקרוא אותו מההתחלה ועד הסוף כמו שקוראים רומן . במקום זאת אני מציע לקרוא את הספר לאט לאט , בהפסקות , ואגב כך להקדיש את הזמן הנחוץ ליישום החומר ולחשיבה עליו . כדי לסייע לקוראים בתהליך של פעולה וחשיבה , מוצעים בסוף כל פרק תרגילים . לאורך הספר פזורים גם ״פסקי זמן״ – שאלות וחומר למחשבה . פסקי הזמן מספקים הזדמנות לעצור לרגע ולחשוב , ולכן משפרים את היכולת להבין ולהטמיע את החומר . אפשר לעשות את התרגילים ולקחת את פסקי הזמן ביחידות , בזוגות או בקבוצות . הספר יכול לשמש חומר לקורסים לשיפור עצמי וכן לזוגות המבקשים לטפח ביניהם קרבה רבה יותר .
|
|