|
|
עמוד:13
בבחינת הפרה של איסור , ולמעשה בלתי אפשרי ליצור דימוי שיגלם קבלה של החוק או מימוש מספק שלו . כיצד להבין את האפקט הגורף שיש לציווי על מעמדו של הדימוי באשר הוא ? ממה נובעת ה"הכתמה" המוסרית של עשיית דימויים אם מטרת החוק היא לכאורה אך ורק לאסור על דימויים מסוג מסוים ? אם נבחן את האיסור המובע בדיבר השני , האיסור על ייצוג האל בתמונה , נראה שהוא יכול לשאת שני מובנים . האחד הוא איסור במובן האפלטוני , שהוא איסור על הדימוי מפני שהדימוי מבוסס על כזב . אפלטון טוען בחיבורו " פוליטיאה" ( סדרי מדינה ) ש"כל אנשי השירה , החל מהומירוס , היו מייצגים בבואות של סגולה טובה ושל שאר העניינים שבהם חיברו שיריהם והאמת הייתה מהם והלאה ; ודינם כדין הצייר [ ... ] הריהו יוצר , בלא שיבין בסנדלרות , דבר שייראה כסנדלר בעיני אנשים שאף הם אינם מבינים ודנים לפי הצבעים והצורות . " אפלטון דרש לסלק את המשוררים מן המדינה האפלטונית מפני שהייצוג שהם נותנים לדברים הוא שקרי ואיננו מבוסס על ידע . בעוד הנגר היוצר מיטה יודע משהו על האידיאה של המיטה ( אחרת לא היה יודע לייצר מיטה שאפשר להשתמש בה , ( יכול המשורר לתאר בשירתו מיטה בלי שידע דבר וחצי דבר על מהותו של מושא הייצוג שלו . לכן , מנקודת מבטו של אפלטון לדמות באמצעות תמונה או שיר פירושו להעמיד פנים של ייצוג האמת , בעוד שבפועל אין האמת או הידיעה רלוונטיות לייצוג . לאור הציווי האפלטוני אפשר לומר שאין לעשות פסל או תמונה כי אלה מכזבים לגבי טיבו של האל . הם יוצרים מראית עין מטעה כאילו לאלוהים יש תכונות אנתרופומורפיות , כלומר הם נותנים לאל דמות אנוש כדי שיהיה נגיש יותר לנאמניו . הדיבר השני אוסר 1 אפלטון , " פוליטיאה" ( סדרי מדינה , ( תרגום : יוסף ליבס , ירושלים ותל אביב : שוקן , , 1979 ספר ט , עמ' 546 ( כתבי אפלטון , כרך ב . (
|
|