עמנואל, 'ידידו של דאנטה'

עמוד:ט

מותם של דאנטה ושל אדם אחד שקשה לזהותו , והוא קרוב ללבו של המשורר היהודי , ושתיים שהוחלפו לרגל מותו של עמנואל בין צ'ינו ךה"פיסטויה , 9 המשפטן המצוין ומשורר האהבה המעודן , ובין אותו ברזרבה דה גוביו לפי עדותם של כתבי היד . כבר נתפרסמו תעודות T אלו פעמים הרבה , ואף על פי כן לא יהא הדבר שלא לצורך אם נחזור ונביאן גם כאן , כדי שיוכל הקורא לדון בעצמו את כוחן בהוכחה , אירע המקרה , שבשנת 1321 נפטרו דאנטה ואיש אחד , שהיה יקר מאוד לעמנואל , בהפרש זמן מועט זה אחר זה . אז שלח בחונה דה גוביו אל המשורר היהודי סוניטה אחת , בה הוא מבכה את הצרה הכפולה " ואומר ; Duo lumi son di novo spenti al mondo , In cui virtu e bellezza si vedea ; Piange la mente mia , che gia ridea , Di quel che di saper toccava il fondo . Piange la tua del bel viso giocondo Di cui tua lingua tanto ben dicea ; O me dolente , che pianger devea Ogni uomo che sta dentro a questo tondo , E pianga dunque Manoel giudeo ; E pianga prima il suo proprio danno , Poi pianga il mal di questo mondo reo , Che sotto il sol non fu mai peggior anno ; J Ma mi conforta ch io credo che Deo Dante abbia posto in glorioso scanno . * [ התוכן : שני מאורות כבו בעולם , שהזהירו זה בסגולתו וזה ביופיו . רוחי , שקודם שמחה , מבכה את האיש שהעמיק בידע הדברים . רוחך מבכה את הדמות היפה והרוננת , אשר לשונך כה

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא