|
|
עמוד:296
או שזה מיתוס שהצליחו למכור לך ? מיכאל : קודם כל , לא ניסו למכור לי את זה לפני המלחמה . לא ניסו במפורש למכור לי את זה . אף אחד - זה בא באויר , אתה שומע את זה . אוויר זה גם בטלתי זיה , ברדיו - זה גם אוויר . לא קניתי אותו - לא ב , ' 62 כשכתבתי את המאמר הראשון , ולא ב ' 68 ולא ב ' 69 ולא ב . ' 73 אתה הלכת למלחמה , עשית מה שעשית , ראית מה הבעיות החמורות - זה דבר שונה לגמרי . אני ראיתי דברים שזיעזעו אותי במלחמה . לא חשוב שהלוחמים הם הלוחמים והמפקדות הן המפקדות ושמה זה גם כן ההבדל העדתי בצורה ברורה - אתה יכול לראות את זה . אחד הימים הקשים ביותר במלחמה , בגדוד התותחנים , כאשר היתה התקפה של המצרים ביום ראשון , לפני שעברנו את התעלה ואז ניסו לפרוץ את כל החזית - היום של נצחוננו הגדול שהביא למיפנה בחזית הדרום . אז התחלנו לירות בחמש בבוקר עד 11-10 בלילה , ללא הפסק . אני הייתי אז במפקדה , ומשאיות באו ופרקו כל הזמן תחמושות . אתה רואה מצב כזה שיורים ויורים ויורים - כל התחמושת שאתה מביא נבלעת מייד , עדכדי כך שהטנקים התחילו להיות מושבתים מחוסר תחמושת . אז היה מפקד טנק שמה , לא חשוב שזה אידיוט , אבל הוא עבד . הוא לא היה מעדות המזרח . ואני עבדתי איתו מהבוקר עד הערב - עבדנו בצווחות , כיוון שהעבודה מאוד מפרכת כי להרים פגזים של 50 קילו כל הזמן , זה באלפים - בסוף היום אתה עייף ויש צוותים שצריכים לעשות תורנות . ואז אני עבדתי כל הזמן והייתי בכל הצוותות - לא רציתי להפסיק באותו יום את העבודה , ואז בשעה 12 . 30 הלכתי לאכול . ואז ראיתי דבר מזעזע - שיש אנשים שעושים משחק פוקר . אז אמרתי להם : "חבר'ה , זה כבר שעתיים שאתם פה " . אז הם אמרו : "עזוב אותנו , עזוב אותנו ! נגמור , נעשה " . טוב , אני באותו יום פשוט לקחתי אותם - אירגנתי מחלקה ויצאנו - הסתלקתי ולא דאגתי לאחרים . היו אחרים שם שנשארו . זה מה שאני עשיתי , אבל לא האשמתי אותם . אני אמרתי - איזה סיטואציה גרמה לאנשים לא להזדהות ? זה החלק מהעוגה שהם לא קיבלו ! בעצם אמרתי - הם לא מרגישים שייכים , זה לא האשמה שלהם . או . קיי , אני מניח שאחרי פעם אחת של פוקר קמו והלכו - איך שהוא תפשו . זו סיטואציה שאתה תופש בה מהר מאוד . אבל אצלי , אני התחלתי לראות את הבעייה אחרת - אמרתי : "לאנשים האלה אין הרגשת שייכות , החברה לא רצתה שהם ירגישו שייכים . היא לא עשתה כהוא זה . " עכשיו זה באמת שייך לאמנציפציה , אבל איזו אמנציפציה ? זה הביא אותי לספקות בכיוון הפעולה לאוטואמנציפציה בתנאים של חברה במצור שלנו . הגעתי לספקות והספקות נשארו שנה שלמה , שנה וחצי , זהו . אבל מכיוון שאין אלטרנאטיבה - טוב , אם זו לא הדרך , אז מה הדרך ? שלמה : נאמר שיש לך בעוד עשרים שנה מלחמה - אתה חושב שהדרך שאתה הולך והדרך של "עודד" באופן כללי תביא לכך שיהיו פחות אנשים שישחקו פוקר ? מיכאל : ללא כל ספק , כי הדרך של "עודד" היא להגיד שהמדינה היא שלכם , אפילו אם אלו ששולטים עליה לא רואים בכם חלק ממנה - לא רואים בכם שותפים , אתם צריכים לראות אותה כשייכת לכם . נקודה . עכשיו , כל השאר זה שאלה של מאבק , של מלחמה של ציפורניים . יש לכם - תצליחו . אין לכם - לא תצליחו . אז זו הדרך של "עודד ! " שלמה : אמור לי , אם אתה לא היית בא מחוץ לארץ , היית נשברי מיכאל : הייתי נשבר . אני לא הייתי מגיע בכלל . אפילו לסיים תיכון , בני דודים שלי באותה רמה , באותה עיר , באותו בית ספר לא סיימו - הם לא פחות
|
|