מבוא

עמוד:13

לשון המראות בתיאורי נוף הארץ מתעצמת בשיריו של אסף הלוי איש ירושלים , הבא לארץ בשנת 1891 ומפרסם את ראשוני שיריו ב'החבצלת . ' הוא בונה את שיריו מתוך נופם של אתרים ממשיים בארץ ( כגון השיר על ביתר 'כרבת אל יהודי , ( והוא חותר לנאמנות לתופעות האקלים והנוף , בעיקר בציורי האור והשמש , ככל שהוא צמוד למטען ההיסטורי שנוף זה נושא בחובו . השקיעה במבואות ביתר טעונה כמובן זכר מלחמת בר כוכבא : הבלעת האסוציאציה ההיסטורית בתפיסת הנוף החישיית , הנעשית טבעית בשירה הארץ ישראלית המאוחרת , סימניה הראשונים כבר ניכרים בשיריו של אסף הלוי . החזון הלאומי בשיר קדם לפרעות שנות השמונים ולראשית הציונות המאורגנת ( בשירי גוטלובר או יהל ל . ( אך לעומת שירי ציון המובהקים , השופעים התלהבות לאומית זכיטהק גמור בזכות ההיסטורית של עם ישראל , הרי בשנות התשעים חשים אנו בהרהורי ספק ובנימה של עצבות אישית בשיריהם של ביאליק וטשרניחובסקי , למשל , ואפילו באותם הכתובים עדיין ברוח התקופה , כגון 'אל הציפור' של ביאליק ( 1891 ) או 'אנחות כנור' של טשרניחובסקי . ( 1893 ) גם האופטימיות ב'אני מאמין' של טשרניחובסקי מכוונת כולה לעתיד , שהרי ההווה מתכחש לה , ולו אפילו בדמות הנערה ה'שוחקת' למשורר התמים באמונותיו , ובהן גם האמונה באושר העם כעם . אותה ודאות בשירת-ציון הטיפוסית של התקופה היא המטעימה אותנו את טעם הפאתיטי בשירה זו . פאתוס מיוחד זה מוצאים אנו במשוררי חיבת ציון כולם , ואפילו בשירי הזקנים שבחבורה , כגון גוטלובר . 3 התחביר המסורבל ברבים משיריו מעיב על הישגיו של משורר זה .

מוסד ביאליק


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר