|
|
עמוד:12
מעל מקום ההכשה , לאחר ששפשפו בו קלות את מקום ההכשה , והחולה מבריא . * לוקחים חרוז מיוחד שנקרא ח'ואיה שהוא צבעוני וחלק כבטנו של נחש , ושמים על מקום ההכשה . * משקים את המוכש בשמן שנשמר בנאד עשוי מעור של כוח , דבר הגורם לו להקיא והוא מבריא . * חוואי ( ביטוי בקרב הבדווים למרפא הכשות נחשים , ( היה מבצע חתך במקום ההכשה ומוצץ את הארס מגוף המוכש . נציין שהשיטה המקובלת הייתה להתחסן מגיל צעיר נגד הכשת נחשים . אכנים כקמיעות הנשים הבדוויות נוהגות לכסות את פניהן וצווארן בתכשיטים , מטבעות ומחרוזות . הן גם נושאות על גופן אבנים מיוחדות כקמיעות . להלן כמה מהן : * קובלה - אבן אדומה שצורתה כצורת כבד . אשה גרושה נושאת אותה על גופה כסגולה שבמהרה תינשא . * מדוס - אבן ארוכה ירוקה . נושאת אבן זו יאתדוס רג'להא' - 'תדרוך על בעלה' עד שיהיה מציית לה בכל . יש נשים שמבשלות מוח של חמור צעיר , מוחי אלעיר , ונותנות לבעל לאכול , מבלי שידע מה הוא אוכל , ומשיגות בכך את אותה מטרה . קמיע לאהכה כשאדם רוצה להבטיח שאישה מסוימת תאהב אותו , הוא בא אל איש יודע דבר הכותב עבורו קמיע . הקמיע נכתב בדם של הודהוד , דוכיפת , אותה ציפור ששידכה בין שלמה המלך ובלקיס מלכת שבא . את הסיפור הזה שמעתי בראשית שנות החמישים משיח' מחמד אל נע'אמי . יותר מאוחר שמעתיו מבדווים נוספים משבטי התרבין והע זאזמה . בשנת 1956 גיליתי בקצימה שבסיני קמיע כזה . הערה : קמיע זה נכתב , כנראה , בהשפעה יהודית קדומה , היות שבין הכוחות מונים כאן את יאהיה אשר אהיה / 'אדוני צבאות / יאל שדי / וקובעים שאלוהים יברך כל מי שמציית ולא יברך את העקשן והמסרב . מכאן שהכותב אינו מזהה שמות אלה כשמות של אלוהים , אלא ככוחות טמירים רבי השפעה . הקמיע נמצא באוסף שברשותי . קמיע נושא מזל בצורת ' חמ 0 ה ' עשוי נחושת יצוקה . בקצה כל 'אצבע י , חרה בצורת דג , אף הוא 0 מל למזל משמאל : קמיע לאהבה , כתוב בדם דוכיפת על קלף למטה : 'חמ 0 ה ' בצורת מחרוזת עשויה מחמישה חלוקי נחל מוארכים להגנה מעין הרע
|
|