|
|
עמוד:13
מוסט , ( או לרגל מאורעות מיוחדים ולצורכי השעה . המבקרים נוהגים להביא מתנות לקדוש , בין אם מדובר במנחת זבח או במתנה צנועה יותר , שיש בהם כדי להדגיש את הכבוד שרוחשים לו ולעורר את תשומת ליבו . " הפעלת הנעלם" באמצעות המקום הינה מן הביטויים הנפוצים ביותר של הדת העממית , וטבעי הדבר שכך יהיה , שהרי המקאם מבטא מציאות פיסית המאפשרת למאמין לחוש את הוויית הקדושה של הוואלי , המשמש מעין מתווך המעביר את בקשותיו של המאמין לבוראו . ה"זיארה , " הביקור במקום הקדוש , היא אחד הטקסים הנפוצים ביותר באסלאם , ובאמצעותה חדרו מנהגים שונים אשר עוררו לא אחת את מורת רוחם של חכמי הדת , שראו בפולחן הקדושים פגיעה בדת הממוסדת והצרופה . במיוחד יצא קצפם נגד התפילה ליד קברים , שיש בה איסור מפורש המיוחס לנביא עצמו . התנגדותו של הנביא מוחמד לתפילה ליד קברים , מתבטאת בקללה הנמרצת שקילל את היהודים והנוצרים ; "ארורים הם היהודים והנוצרים אשר הפכו את קברי נביאיהם למקומות של תפילה . " הדברים תקפים במיוחד לגבי קברי האבות בחברון , שבעיני המוסלמים היו נביאים גדולים . שלומי אמוני האסלאם לא יכלו להשלים עם הפיכתו של מקום קברי האבות למסגד . חכמי דת מוסלמים לא רק שאסרו מפורשות על התפילה במערת המכפלה בחברון , אלא אף אסרו על הכניסה לאתר . המלומד המוסלמי אבן אלחאג' אלעבדארי , איש צפון אפריקה ( מת , ( 1336 יוצא בשצף קצף נגד המוסלמים המבקרים ב"חרם של אברהים" בחברון , ועוד יותר נגד המתפללים בו . ככלל , פולחן הקברים עורר מורת רוח בקרב האדוקים שבקרב המוסלמים , ובמיוחד בקרב החכמים שהשתייכו לאסכולה המשפטית המחמירה של החנבלים . במאה ה 18 השתיתה התנועה הוהאבית , אשר עליה קמה ממלכתם של בני המשפחה הסעודית בחצי האי ערב , את עיקרי תעמולתה הדתית על ההתנגדות לפולחני הקברים וה"זיארה" למיניהם . אולם הדת העממית חזקה מן הדת הממוסדת ברוב המקרים . הצורך ליצור קשר פיסי עם הקדושה עולה בעוצמתו על הטקס הממוסד . המחמירים לחמו מלחמת חורמה נגד פולחן הקברים והמקומות הקדושים שמחוץ למקדש הקאנוני היחיד במכה , והקבר היחיד שהתירו לבקר בו בליווי טקסים הוא קבר הנביא במדינה . מחוץ לאסלאם הסוני , בשיעה , פולחן קברי הקדושים המארטירים הוא יסוד מוסד של ההוויה הדתית . בניגוד לחילוקי הדעות בין חכמי האסלאם הסונים בקשר לפולחן הקדושים , יש בשיעה אחדות רעים באשר לחובה לקיים את פולחן קברי הקדושים השיעים . פולחן זה הוא מן הצורות המפותחות ביותר , בהיבט הטקסי והרעיוני של הפעילות הדתית . בניגוד לסונה , שבה פולחן המקומות הקדושים מייצג את התרבות הדתית העממית , בשיעה הרי הוא ביטוי לדת הממוסדת .
|
|