|
|
עמוד:11
בואם של אמני הקרמיקה לירושלים הוא פרק מרתק בתולדות העיר . בשנת 1918 נקרא האמן הארמני דוד אוהנסיאן לירושלים לשפץ ולשחזר את אריחי כיפת הסלע . תלמידיו ושותפיו לעבודה , מגרדיץ' קרקשיאן הצייר ונישאן בליאן הקדר , נפרדו ממנו ופתחו סדנאות נוספות . לעבודותיהם , כמו גם לעבודות בניהם , מילון צורות יחודי המכיל מוטיבים נוצריים קדומים , המוכרים מפסיפסים בארץ ובירדן ומפסיפס ארמון הישאם ביריחו . שפתם הייחודית משקפת את עולמם של היוצרים כבעלי זהות ארמנית נוצרית וירושלמית . אמנים אלה , רובם ככולם , תרמו תמונות קיר גדולות לעיר ירושלים . בשנות השישים , בהיותה כבר אם לשלושה ילדים , הייתה מרי בליאן לציירת המרכזית של סדנת בליאן . תחילה הייתה עבודתה נאמנה לרפרטואר שמצאה , אך במהרה התחילה לפתח שפת צורות מחוטבת ובעלת זהות משלה . כבר בעבודותיה המוקדמות ניכר דיאלוג ביקורתי עם המסורת ופיתוח מילון עשיר ומגוון שצורותיו בעלות משמעות כמשל וכסמל . לוחות האריחים של מרי בליאן משנות השמונים ( במשכן נשיאי ישראל בירושלים ) והתשעים הם שלב מגובש בעבודתה . מקורותיהם הצורניים מגוונים ואפשר להצביע עליהם במסורות ציור במזרח . קומפוזיציות הלוחות כוללות מרכיבים מגוונים כגון עצים , פרחים , חיות וצורות מופשטות , שאינם מתקשרים ביניהם בצורה רציונלית , אלא כסמלים וסימנים המייצגים יחד את העולם הסיפורי והאידילי - בבחינת המציאות ^ זמעבר של מרי בליאן . היצירה 'רזי גן העדן' מתפקדת ברובד האסתטי כתמונה בוהקת הקולטת ומחזירה את קרני האור וברובד הסמלי - כהבטחה , וכך היא נוכחת בין קירות האבן כגן עדן מסתורי .
|
|