|
|
עמוד:304
לטבוע ולהימשח בתוך אינסופיות תודעתית תמידית , רוחשת . בפועל , היחיד חי במציאות האונטולוגיה , יחד עם שקיקה הקיום , עם התשוקה להיטמע באינסוף , להמשיך בזרם חיות נדרשת . אבל הנצחיות היא בהוויה הרוחשת , בתופעה עצמה , בי , בך , עכשיו . במציאות , המשך הוא נצחי , השינוי הווה תמידי נצחי , "אני" הוא המשך ההווה , "אני" הוא השינוי בהוויה , "אני" הוא הנצחי במשך הנצחי , ייחוד ואיחוד בריבוי , ואין איחוד ללא ייחוד , ואין נצח ללא "אני" ההווה . לתפיסתי , המציאות אפשרית ולא הכרחית , חירות המציאות בנצח , הנצח והחירות רוחשים במציאות ההווה . המציאות האונטולוגיה היא ריקוד של נצח וחירות הכלולים בתנועות , צורות וממרים , סימפוניות נשגבות חיות באלוהים . איכה ~ T V המרחב האימננטי האינסופי למשמעויות פועלות , המציאות , היא אפשרית ולא הכרחית גם מצד השכל הבורא , אלוהים . ההכרחיות הוא מושג אנושי הנובע מתפיסת מציאות דואלית , אולם במציאות הדברים אפשריים . אמנם מתרחשים מקרי רצח , טבח , פגיעה בזדון תוך כדי אפליה , טירוף ובידול , מתחולל סוג של הרס מצד הטבע , בתוך הטבע , אבל מהתבוננות על המציאות הרוחשת נראה שמצבי הקיצון הם קצרי משך , בעוד שמצבי הביניים נמשכים , תהליכיים , התפתחותיים . מצבי הקיצון הם פתאומיים , בלתי צפויים במשך , חדים בכיוון התרחשותם ומתפוגגים . ביום אחד , בלתי צפוי , נופלת חומה בברלין על ברכיה . משתנים היחסים , המשמעויות , נפתחת אפשרות לתפיסת מציאות חדשה . האנושות התחילה לתקשר , לשוחח , תקשורת מתרחשת , המידע זורם ומתפשט לכל עבר . השיח נפתח , המידע עובר מפנים לאחר וחוזר , הכול רואים את הכול , את הזהה , את האחר הסובייקטיבי . מאחר שתפיסת המציאות בימינו נשענת עדיין על עקרון הסיבתיות והשלמות , אפשר להטות את הסובייקטיבי אל עבר החרדתי ולהנכיח את החרדות פועלות על מיתרי הפחד . כך , חוזר בימינו שוב סיפור גן
|
|